לדלג לתוכן

פרידריך מרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פרידריך מרץ
Friedrich Merz
לידה 11 בנובמבר 1955 (בן 69)
ברילון, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
השכלה
  • אוניברסיטת בון
  • גימנסיה פרידריך שפה (1975)
  • גימנסיה פטרינום (1971)
  • אוניברסיטת מרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
www.friedrich-merz.de
קנצלר גרמניה ה־10
6 במאי 2025 – מכהן
(5 ימים)
סגן הקנצלר לארס קלינגבייל
מנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית
31 בינואר 2022 – מכהן
(3 שנים)
חבר הבונדסטאג
10 בנובמבר 1994 – 27 באוקטובר 2009
(15 שנים)
26 באוקטובר 2021 – מכהן
(3 שנים)
פרסים והוקרה
מסדר כנגד החמרה עם בעלי החיים (2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יואכים-פרידריך מרטין יוזף מרץ (בגרמנית: Joachim-Friedrich Martin Josef Merz; נולד ב-11 בנובמבר 1955) הוא עורך דין ופוליטיקאי גרמני, המכהן כקנצלר גרמניה מאז 6 במאי 2025. ב-31 בינואר 2022 נבחר למנהיג האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) ולמנהיג הקבוצה הפרלמנטרית של האיחוד ומאז 15 בפברואר 2022 עד למינויו כקנצלר, כיהן כראש האופוזיציה בבונדסטאג.[1]

מרץ הצטרף לאיחוד הצעיר ב-1972. לאחר שסיים לימודי משפטים ב-1985, הוא עבד כשופט ועורך דין תאגידים. ב-1989 נבחר לפרלמנט האירופי, ולאחר קדנציה אחת הוא נבחר לבונדסטג, שם ביסס את עצמו כמומחה המוביל למדיניות פיננסית ב-CDU. הוא נבחר ליו"ר קבוצת CDU/CSU באותה שנה שבה נבחרה אנגלה מרקל ליו"ר ה-CDU, ובאותה עת הם היו יריבים ראשיים על הנהגת המפלגה.[2]

ב-2002 הוא פרש מתפקידו כמנהיג האופוזיציה לטובת מרקל ובהדרגה פרש מהפוליטיקה, וחזר להתמקד בקריירה משפטית. הוא עזב לחלוטין את הפרלמנט ב-2009, ושב לשם ב-2021. מרץ הפך ב-2004 ליועץ בכיר במאייר בראון, שם התמקד בין היתר במיזוגים ורכישות, בנקאות ופיננסים. הוא כיהן בדירקטוריונים של חברות רבות. ב-2018 הוא הכריז על שובו לפוליטיקה, והתמודד להנהגת CDU ב-2018 וב-2021, ולבסוף הצליח להיבחר למנהיג CDU ב-2022.[3][4][5][6]

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית סוביני בברילון, בית ילדותו של מרץ שהיה שייך למשפחת אמו סוביני, משפחה פטריציאנית בולטת מקומית ממוצא הוגנוטי צרפתי.

יואכים-פרידריך מרטין יוזף מרץ נולד ב-11 בנובמבר 1955 בברילון שבמדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה המערבית. הוריו הם יואכים מרץ (נולד ב-1924), שופט וחבר ב-CDU, ופאולה סוביני (נולדה ב-1928),[7][8] בת למשפחה פטריצית בולטת בברילון ממוצא הוגנוטי צרפתי. סבו מצד אמו, שהיה חבר במפלגה הנאצית ובפלוגות הסער הנאציות[9], היה ראש עיריית ברילון.[10] הוא גדל בבית משפחתה של אמו, בית סוביני בברילון, שהוכרז למכירה תמורת 2 מיליון יורו בשנת 2021.[11][12]

מרץ הוא קתולי[13][14][15][16] וממוצא הוגנוטי צרפתי מצד אמו. הוא דובר גרמנית, צרפתית ואנגלית.[17]

לאחר שסיים את בחינת האביטור (בגרות) ב-1975 שירת מרץ את שירותו הצבאי כחייל ביחידת ארטילריה מתנייעת של הצבא הגרמני. מ-1976 למד משפטים עם מלגה מקרן קונרד אדנאואר, תחילה באוניברסיטת בון, ואחר כך באוניברסיטת מרבורג. בבון הוא היה חבר באחוות סטודנטים קתולית. ב-1985 לאחר שסיים את לימודי המשפטים, הוא הפך לשופט בזארבריקן. בשנת 1986 עזב את תפקידו כשופט כדי לעבוד כעורך דין פנימי באיגוד התעשייה הכימית הגרמנית בבון ובפרנקפורט בין השנים 1986 ל-1989.[18]

אשתו, שרלוט מרץ, היא שופטת; ולהם שלושה ילדים. מלבד היותו עורך דין לתאגידים ומולטי-מיליונר, מרץ הוא גם טייס פרטי מורשה ובבעלותו שני מטוסים.[19][20]

קריירה פוליטית מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972, בהיותו בן שבע עשרה, הוא הצטרף לאיגוד הצעיר, אגף הצעירים של ה-CDU[7] הוא תואר על ידי התקשורת הגרמנית כחבר ב"ברית האנדים", קבוצת חברים שנוצרה על ידי חברי האיגוד הצעיר במהלך טיול לאזור האנדים בדרום אמריקה ב-1979.[21] הוא הפך לנשיא סניף ברילון של האיחוד הצעיר ב-1980.

"אינטרסים גרמניים באירופה" – מרץ כנוצרי-דמוקרט ב-1989

חבר הפרלמנט האירופי, 1989–1994

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרץ התמודד נבחר בבחירות לפרלמנט האירופי ב-1989 וכיהן קדנציה אחת כחבר הפרלמנט האירופי עד 1994. הוא היה חבר בוועדה לענייני כלכלה ומטבע ובמשלחת של הפרלמנט ליחסים עם מלטה.

חבר הבונדסטאג הגרמני, 1994–2009

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהבחירות בגרמניה ב-1994, כיהן כחבר הבונדסטאג של מחוז הבחירה שלו, הוכסאוארלנד. בקדנציה הראשונה שלו היה חבר בוועדת הכספים.

באוקטובר 1998 הפך מרץ לסגן יו"ר ובפברואר 2000 ליו"ר הקבוצה הפרלמנטרית של CDU/ CSU (לצד מיכאל גלוס), וירש את וולפגנג שויבלה. בתפקיד זה, הוא היה מנהיג האופוזיציה בבונדסטאג במהלך כהונתו הראשונה של הקנצלר גרהרד שרדר.

לקראת הבחירות של 2002, אדמונד שטויבר כלל את מרץ בקבינט הצללים שלו לקמפיין של הנוצרים-דמוקרטים להדחת שרדר. במהלך הקמפיין שימש מרץ כמומחה של שטויבר לשווקים פיננסיים ולתקציב הלאומי.[22] לאחר התבוסה האלקטורלית של שטויבר, קיבלה אנגלה מרקל את הנהגת הקבוצה הפרלמנטרית; מרץ כיהן שוב כסגן יו"ר עד 2004. מ-2002 עד 2004, הוא גם היה חבר בוועד המנהל של ה-CDU, שוב בהנהגתה של מרקל.

בין השנים 2005–2009 היה מרץ חברה בוועדה לעניינים משפטיים. ב-2006 הוא היה אחד מתשעה חברי פרלמנט שהגישו תביעה לבית המשפט החוקתי הפדרלי נגד חשיפת מקורות הכנסה נוספים; התביעה בסופו של דבר לא צלחה.[23] ב-2007 הודיע שלא יתמודד על תפקיד פוליטי בבחירות 2009.

קריירה במגזר הפרטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרץ במועדון העיתונות הבינלאומי של מינכן ב-2017

עם עזיבתו את הפוליטיקה עבד מרץ כעורך דין תאגידי. מאז 2004 הוא היה יועץ בכיר במשרדו של מאייר בראון בדיסלדורף[24]; לפני 2004 הוא היה עורך דין בכיר אצל קורנליוס ברטנבך הזמן.[25] עבודתו כעורך דין וכחבר הנהלה הפכה אותו למולטי-מיליונר.[26] הוא גם לקח על עצמו תפקידים רבים בדירקטוריונים של חברות שונות:

  • בוש, חבר בוועדה המייעצת הבינלאומית (מאז 2011)
  • WEPA Hygieneprodukte GmbH, יו"ר מועצת הפיקוח (מאז 2009)
  • דויטשה רוקוול, חבר מועצת הפיקוח
  • ארנסט אנד יאנג גרמניה, חבר במועצה המייעצת
  • Odewald & Compagnie, חבר במועצה המייעצת
  • DBV-Winterthur Holding, חבר מועצת הפיקוח
  • נמל התעופה קלן בון, יו"ר מועצת הפיקוח (2017–2020)[27][28]
  • בלאקרוק גרמניה, יו"ר מועצת הפיקוח (2016–2020)[29][30]
  • Stadler Rail, חבר מועצת המנהלים (2006–2020)[31][32][33]
  • HSBC Trinkaus, יו"ר המועצה המייעצת (2010–2019)[34]
  • בורוסיה דורטמונד, חברת מועצת הפיקוח (2010–2014)
  • Axa Konzern AG, חבר מועצת הפיקוח (2007–2014)[35]
  • IVG Immobilien, חבר מועצת הפיקוח (2006–2010)
  • דויטשה בורסה, חבר מועצת הפיקוח (2005–2015)
  • Interseroh, חבר מועצת הפיקוח (2005–2009)[36]

בין 2010 ל-2011 יצג מרץ את בעלי המניות של WestLB, מוסד בבעלות ציבורית שהיה בעבר המלווה השלישי בגודלו בגרמניה, בשיחות עם רוכשים.[37] ב-2012 הצטרף מרץ לצוות הקמפיין של נורברט רוטגן לבחירות במדינת צפון ריין-וסטפאליה כיועץ למדיניות כלכלית.[38] הוא שימש כנציג CDU לוועידה הפדרלית לבחירת נשיא גרמניה ב-2012[39] וב-2017.

בנובמבר 2017 מונה מרץ על ידי ארמין לשט, נשיא נורדריין-וסטפאליה, לנציבו לסוגיית פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי ("ברקזיט") ויחסים טרנס-אטלנטיים, תפקיד ייעוץ ללא תשלום.[40][27]

חזרה לפוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות לראשות ה-CDU

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאנגלה מרקל הודיעה על כוונתה לפרוש מתפקידה כמנהיגת מפלגת CDU, הודיע מרץ כי יתמודד בבחירות לראשות המפלגה ב-2018.[3] הוא נהנה מתמיכתו של יו"ר ה-CDU לשעבר ו"נסיך הכתר" של תקופת קוהל, וולפגנג שויבלה.[41] ב-7 בדצמבר 2018, בסיבוב השני של הבחירות למנהיגות, הובס מרץ על ידי אנגרט קראמפ-קרנבאואר.[3][4]

ב-25 בפברואר 2020 הוא הכריז על מועמדותו בבחירות להנהגת CDU ב-2021.[42] המתחרים הקרובים ביותר שלו היו ארמין לאשט ונורברט רוטגן.[43][44] לאחר מספר דחיות, בחירתו של נשיא מפלגת CDU החדש התקיימה בקונגרס המפלגה ב-15–16 בינואר 2021, ולראשונה נערכו הבחירות באופן מקוון. בסיבוב הראשון קיבל מרץ 385 קולות, 5 יותר מלשט. בסיבוב השני קיבל מרץ 466 קולות מתוך 1001 נציגים, בעוד לאשט קיבל 521 קולות, ובכך לא הצליח לזכות בתפקיד נשיא המפלגה בפעם השנייה.[45][46][47][48]

באותו יום, לאחר שהפסיד בבחירות להנהגה, הציע מרץ "להצטרף לממשלה הנוכחית ולקבל את משרד הכלכלה". בראש המשרד כבר עמד אז עמיתו למפלגה פיטר אלטמאייר וההצעה נדחתה.[49] לאשט מיהר לרצות את מרץ על ידי גיוסו לצוות הקמפיין שלו. לאשט נימק זאת בכך שמרץ הוא "ללא ספק שחקן קבוצתי" וכי המומחיות הכלכלית והפיננסית שלו יכולה לסייע בהתגברות על האתגר של מגפת הקורונה.[50]

לקראת הבחירות הפדרליות בגרמניה ב-2021, פטריק זנבורג, יורשו של מרץ בכסאו בבונדסטאג, לא הצליח להבטיח את תמיכת מפלגתו במועמדות חדשה. מרץ החליף אותו, וחזר לבונדסטאג לאחר היעדרות של 12 שנים.[51]

יושב ראש ה-CDU

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בנובמבר 2021 הכריז מרץ על מועמדותו בבחירות השניות להנהגת CDU ב-2021.[52][53] הוא התמודד מול נורברט רוטגן והלגה בראון.[54]

במהלך הקמפיין הקצר שלהם, יריביו של מרץ מיצבו את עצמם כיורשיה של מרקל. מרץ, לעומתם, הבטיח שינוי משמעותי מהקו המרכזי שבו נקטה מרקל.

בסך הכל כ-400,000 חברי CDU יכלו להצביע. כבר ב-17 בדצמבר 2021 נהנה מרץ מרוב של 62.1 אחוזים מהחברים בסבב ההצבעה הראשון, כך שלא היה צורך בסיבוב הצבעה שני. כך עלה בידו בניסיונו השלישי לזכות בראשות המפלגה.

ב-22 בינואר 2022 הוא נבחר באופן רשמי ליושב ראש ה-CDU על ידי 1001 צירי הקונגרס שלה בקונגרס הווירטואלי של המפלגה הפדרלית. בסופו של דבר, 915 מתוך 983 נציגים הצביעו עבורו, וכך זכה ב-94.6% מהקולות הכשרים כדי להיות מנהיג מפלגת האופוזיציה הגדולה בבונדסטאג.[55][56][57]

אחרי אנגרט קראמפ-קרנבאואר וארמין לאשט, היה מרץ למנהיג השלישי של האיחוד הנוצרי-דמוקרטי בתוך שלוש שנים.[56] הוא נכנס רשמית לתפקידו כנשיא המפלגה ב-31 בינואר 2022.[1]

בחירות 2025

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרץ נואם בקונגרס "מפלגת העם האירופית" בוולנסיה שבספרד, 29 באפריל 2025

הבחירות הכלליות בגרמניה לבחירת חברי הבונדסטאג התקיימו ב-23 בפברואר 2025. בסיומן ניצחה המפלגה הנוצרית-דמוקרטית שרשמה גידול משמעותי בכוחה והפכה למפלגה הגדולה ביותר.

לאחר הבחירות, קידם רפורמה בכלל הבסיסי במדיניות הפיסקאלית של גרמניה, המכונה "בלם החוב".[58][59] הדבר דרש אישור של שינוי חוקתי שנועד לאפשר גיוס חוב ממשלתי להשקעה בביטחון ותשתיות.[60]

באפריל 2025, השמרנים והסוציאל־דמוקרטים השיגו הסכם לממשלה חדשה בגרמניה בראשותו. מרץ הצהיר כי סוכם על שינוי מדיניות שיקשיח את היחס למהגרים במדינה.[61] בהיבט הכלכלי, מרץ הבטיח להפחית את מס החברות בגרמניה החל מ-2028, לסבסד את האנרגיה לעסקים ולדאוג ל"תעריף קבוע" שיעצור יציאה של מגזר הייצור מהמדינה.[62] באותו החודש, נכלל ברשימת "טיים 100" לשנת 2025 בזכות מנהיגותו בעיצוב מדיניות ביטחון, הגירה ואנרגיה בגרמניה, ומחויבותו לחיזוק תפקידה של אירופה ככוח יציב ואפקטיבי מול אתגרי התקופה.[63]

קנצלר גרמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 במאי 2025 נבחר מרץ לקנצלר גרמניה ה-10 על ידי הבונדסטאג ברוב של 325 מתוך 630 בסבב הצבעה שני תקדימי, לאחר שלא נבחר בסיבוב הראשון עם 310 קולות – כאשר הרף הוא 316.[64][65]

עמדותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כפוליטיקאי צעיר בשנות ה-70 וה-80, היה מרץ תומך נלהב של האנטי-קומוניזם, הדוקטרינה השולטת של מערב גרמניה. הוא תיאר את עצמו כשמרן חברתית וליברלי מבחינה כלכלית, ונתפס כנציג של האגפים השמרניים והממסדיים המסורתיים והפרו-עסקיים של ה-CDU.[66] ספרו Mehr Kapitalismus wagen (להעז יותר קפיטליזם) דוגל בליברליזם כלכלי.

מרץ היה יו"ר עמותת אטלנטיק-ברוקה, המקדמת הבנה גרמנית-אמריקאית ואטלנטיות. הוא תומך של האיחוד האירופי ושל נאט"ו,[67] ודוגל באיחוד הדוק יותר וב"צבא לאירופה".[68]

ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2023, הוא הגיב לאזהרה של ארצות הברית לישראל לציית לחוק הבינלאומי, ואמר שלארצות הברית יש יחס שונה לישראל מאשר לגרמניה, וכי לגרמניה יש מחויבות היסטורית לעזור לישראל ללא תנאים. באוקטובר 2024, דחק מרץ בקבינט של גרמניה לחדש את משלוחי הנשק לישראל, כולל חלקי חילוף לטנקים.[69][70]

מרץ הביע תמיכה בפתרון שתי המדינות כדרך לדו-קיום בשלום בין ישראלים לפלסטינים. עם זאת, הוא הדגיש כי הכרה של הפלסטינים בזכות הקיום של ישראל היא תנאי הכרחי להשגת הסדר קבע.[71]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: פרידריך מרץ
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרידריך מרץ
עיינו גם בפורטלים:
פורטל אישים
פורטל גרמניה
פורטל מדע המדינה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 "Merz takes over as center-right opposition leader in Germany". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2022-02-03.
  2. ^ אתר למנויים בלבד Justin Huggler, ‏Merkel rival Friedrich Merz emerges as surprise early frontrunner to succeed chancellor, The Telegraph, 31 October 2018
  3. ^ 1 2 3 Berlin, Kommentar von Stefan Braun (2018). "Die große Zeitenwende ist eine Chance für die CDU". sueddeutsche.de (בגרמנית). ISSN 0174-4917. נבדק ב-29 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Connolly, Kate (7 בדצמבר 2018). "Annegret Kramp-Karrenbauer elected Merkel's successor as CDU leader". The Guardian. נבדק ב-7 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Laschet zum neuen CDU-Chef gewählt". tagesschau.de (בגרמנית). 16 בינואר 2021. נבדק ב-16 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Pragmatic governor Laschet elected to lead Merkel's party". Associated Press. 16 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Lohse, Eckart; Berlin. "Friedrich Merz: this candidate does not fit onto a drink coaster". Faz.net (בגרמנית) – via www.faz.net.
  8. ^ "Parteien: Friedrich Merz' Vater verlässt die CDU im Groll". Die Welt. 12 בפברואר 2007 – via www.welt.de. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Merz‘ Großvater SA- und NSDAP-Mitglied, taz.de, ‏2004-01-22 (בגרמנית)
  10. ^ News Brief, Jewish Telegraphic Agency, ‏2015-03-20 (באנגלית אמריקאית)
  11. ^ "Elternhaus von Friedrich Merz in Brilon nun vor dem Verkauf?". 16 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Brilon: Wer hat das Kleingeld für dieses Kleinod?". 22 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Merz, Friedrich" profile, Munzinger Online.
  14. ^ "Sauvigny". Deutsches Geschlechterbuch. Vol. 38.
  15. ^ "Merz bejubelt rechten Großvater". Die Tageszeitung: Taz. 16 בינואר 2004. p. 1. נבדק ב-22 ינו' 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Claus Jacobi, Im Rad der Geschichte: Deutsche Verhältnisse, pg. 166, Herbig, 2002.
  17. ^ Friedrich Merz, Senior Counsel, Mayer Brown
  18. ^ "Friedrich Merz – Atlantik-Brücke e.V." Atlantik-Brücke e.V. (בגרמנית). אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2018. נבדק ב-30 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ magazin, Nils-Viktor Sorge, manager. "Ex CDU star Friedrich Merz and the career setback". www.manager-magazin.de (בגרמנית). נבדק ב-12 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Does Friedrich Merz really have two planes?". stern.de (בגרמנית). 28 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Schumacher, Hajo (3 בנובמבר 2005). "Union: "Anden-Pakt" nimmt Friedrich Merz auf". Der Spiegel – via Spiegel Online. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Wahlkampf: Stoiber-Team ohne Kompetenz bei den Staatsfinanzen Spiegel Online, 22 January 2002.
  23. ^ Sonja Pohlmann (11 October 2006), Nebenjobs: Abgeordnete klagen gegen transparente Politiker-Gehälter Der Spiegel.
  24. ^ "Friedrich Merz". www.mayerbrown.com. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2012. נבדק ב-14 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Riedel, Donata (23 בדצמבר 2004), "Not addicted to politics: Friedrich Merz", Handelsblatt {{citation}}: (עזרה).
  26. ^ "Long march: The man who would be chancellor: Merz's delayed political comeback". www.handelsblatt.com. נבדק ב-8 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Ministerpräsident Armin Laschet beruft Friedrich Merz zum Beauftragten für die Folgen des Brexits und die transatlantischen Beziehungen Minister-President of North Rhine-Westphalia, press release of 7 November 2017.
  28. ^ Corinna Schulz (18 December 2020), Flughafen Köln/Bonn Friedrich Merz tritt als Aufsichtsratschef zurück Kölner Stadt-Anzeiger.
  29. ^ Eyk Henning (17 January 2016), BlackRock Hires Former Merkel Deputy for Its German Operations Wall Street Journal.
  30. ^ Robert Landgraf (3 June 2020), Blackrock findet Nachfolger für Friedrich Merz Handelsblatt.
  31. ^ Merz im Verwaltungsrat der Schweizer Stadler Rail Group Handelsblatt, 28 March 2006.
  32. ^ Friedrich Merz stellt sich nicht mehr zur Wiederwahl als Verwaltungsrat bei Stadler Stadler Rail, press release of 20 February 2020.
  33. ^ Max Haerder (20 February 2020), Nach Blackrock-Rückzug: Friedrich Merz verlässt Stadler-Aufsichtsrat Wirtschaftswoche.
  34. ^ Felix Holtermann (12 April 2019), Friedrich Merz verlässt HSBC-Aufsichtsrat Handelsblatt.
  35. ^ Wechsel im Aufsichtsratsvorsitz der Axa Konzern AG Axa Konzern AG, press release of 24 July 2007.
  36. ^ 2010 Annual Report Interseroh.
  37. ^ Jack Ewing (16 February 2011), For Germany’s Banks, a Grim Future New York Times.
  38. ^ Rainer Kellers (23 March 2012), Merz soll Wirtschaftskompetenz zeigen: Der "alte Freund" und das Nicht-Comeback Westdeutscher Rundfunk.
  39. ^ Ordentliche Mitglieder der 15. Bundesversammlung Bundestag.
  40. ^ Christian Wernicke (7 November 2017), Regierungsjob für Friedrich Merz Süddeutsche Zeitung.
  41. ^ "Merkel-Nachfolge: Schäuble beförderte Merz' Kandidatur für CDU-Vorsitz". Faz.net – via www.faz.net.
  42. ^ Berlin, Berliner Morgenpost- (25 בפברואר 2020). "Friedrich Merz kandidiert – und schießt gegen Laschet und Spahn". www.morgenpost.de (בגרמנית). נבדק ב-26 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Leithäuser, Johannes; Wehner, Markus. "Als Team in die CDU-Spitze: Wie Laschet und Spahn ihre Mitbewerber unter Druck setzen". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-22 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ "Röttgen zu Bewerbung: "Es geht um die Zukunft der CDU"". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-22 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ tagesschau.de. "CDU-Parteitag: Laschet zum neuen Parteichef gewählt". tagesschau.de (בגרמנית). נבדק ב-22 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "Germany: race for Merkel party leadership goes to runoff". AP NEWS. 20 באפריל 2021. נבדק ב-22 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ SPIEGEL, DER (16 בינואר 2021). "Armin Laschet zum neuen CDU-Vorsitzenden gewählt". Der Spiegel (בגרמנית). נבדק ב-22 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Welle (www.dw.com), Deutsche, Merkels Getreuer – Armin Laschet ist neuer CDU-Chef | DW | 16 January 2021 (בגרמנית), נבדק ב-22 ביוני 2021 {{citation}}: (עזרה)
  49. ^ "Merz will Wirtschaftsminister werden". www.faz.net (בגרמנית). Frankfurter Allgemeine Zeitung. 16 בינואר 2021. נבדק ב-18 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Burger, Reiner; Düsseldorf. "Laschet nominiert Merz: Ein Partner, um eigene Schwächen auszugleichen". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-22 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  51. ^ Maximilian Plück (17 April 2021), Friedrich Merz gewinnt Kampfkandidatur im Sauerland Rheinische Post.
  52. ^ "Race to lead Angela Merkel's party in German opposition takes shape". Business Standard India. 12 בנובמבר 2021. נבדק ב-20 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ Moulson, Geir (12 בנובמבר 2021). "Race to lead Angela Merkel's party in German opposition takes shape". AP News. נבדק ב-20 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Germany's CDU ready to elect new leader to succeed Armin Laschet". Business Standard India. 19 בנובמבר 2021. נבדק ב-20 בנובמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ Nachrichten, Salzburger (2022-01-21). "CDU wählt Friedrich Merz zum neuen Chef". www.sn.at (בגרמנית). נבדק ב-2022-01-22.
  56. ^ 1 2 Vitzthum, Thomas (2022-01-22). "CDU-Parteitag: Merz trifft den richtigen Ton – und zeigt geradezu Lust auf die Oppositionsrolle". DIE WELT (בגרמנית). נבדק ב-2022-01-22.
  57. ^ Carstens, Peter; Berlin. "Fast 95 Prozent für Merz: "Ein starker Auftrag und ein großartiges Mandat"". FAZ.NET (בגרמנית). ISSN 0174-4909. נבדק ב-2022-01-22.
  58. ^ הפרלמנט הגרמני אישר את הרפורמה ההיסטורית להגדלת הוצאות הביטחון, באתר ynet, 18 במרץ 2025
  59. ^ אסף אוני, ‏יותר מטריליון אירו לנשק ותשתיות: המדינה שיוצאת לשינוי כיוון היסטורי, באתר גלובס, 5 במרץ 2025
  60. ^ אסף רוזנצוייג, ‏גרמניה "שיחררה את הבלמים" – ואישרה מהלך היסטורי, באתר ‏מאקו‏, 19 במרץ 2025
  61. ^ אתר למנויים בלבד עלה בידם: השמרנים והסוציאל־דמוקרטים השיגו הסכם לממשלה חדשה בגרמניה בראשות הקנצלר פרידריך מרץ, באתר הארץ, 9 באפריל 2025
  62. ^ אסף אוני, ‏בדרך לממשלה בגרמניה: יושעה איחוד המשפחות למבקשי מקלט, באתר גלובס, 9 באפריל 2025
  63. ^ Friedrich Merz: The 100 Most Influential People of 2025, TIME, ‏2025-04-16 (באנגלית)
  64. ^ אסף אוני, ‏הפסיד בסיבוב הראשון, ניצח בשני: זה הקנצלר החדש של גרמניה, באתר גלובס, 6 במאי 2025
  65. ^ ynet והסוכנויות, רק בסיבוב השני: מרץ נבחר לקנצלר גרמניה - אחרי השפלה היסטורית בפרלמנט, באתר ynet, 6 במאי 2025
  66. ^ Escritt, Thomas (31 באוקטובר 2018). "Conservative contenders vie to overturn Merkel's centrism". Reuters. {{cite news}}: (עזרה)
  67. ^ WELT (31 באוקטובר 2018). "Merz will CDU-Chef werden: "Wir brauchen Aufbruch und Erneuerung, keinen Umsturz"". Die Welt – via www.welt.de. {{cite news}}: (עזרה)
  68. ^ "Time to wake up: We are deeply concerned about the future of Europe and Germany". www.handelsblatt.com. נבדק ב-8 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ ניסן שטראוכלר, כתבנו באירופה, קנצלר גרמניה התחייב: "נמשיך לספק נשק לישראל", באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2024
  70. ^ איתמר אייכנר וזאב אברהמי, ידיד ישראל שדרש לספק לה נשק, ויזמין את נתניהו למרות האג | זה פרידריך מרץ, הקנצלר הבא, באתר ynet, 24 בפברואר 2025
  71. ^ Friedrich Merz, Vorsitzender der CDU Deutschlands - Gesichter der Demokratie, Gesichter der Demokratie, ‏22 באפריל 2024
הקנצלרים של גרמניה
הקיסרות הגרמנית הנסיך אוטו פון ביסמרק • הרוזן לאו פון קפריבי • כלודוויג, נסיך הוהנלוהה-שילינגספירסט • הנסיך ברנהרד פון בילוב • תאובלד פון בתמן-הולווג • גאורג מיכאליס • הרוזן גאורג פון הרטלינג • הנסיך מקסימיליאן מבאדן • פרידריך אברט סמל גרמניה
רפובליקת ויימאר פרידריך אברט • פיליפ שיידמן • גוסטב באואר • הרמן מילר • קונסטנטין פרנבאך • יוזף וירט • וילהלם קונו • גוסטב שטרזמן • וילהלם מרקס • הנס לותר • וילהלם מרקס • הרמן מילר • היינריך ברינינג • פרנץ פון פאפן • קורט פון שלייכר
גרמניה הנאצית אדולף היטלר • יוזף גבלס • לוץ שוורין פון קרוזיק (ראש השרים)
הרפובליקה הפדרלית של גרמניה קונראד אדנאואר • לודוויג ארהארד • קורט גאורג קיזינגר • וילי ברנדט • הלמוט שמידט • הלמוט קוהל • גרהרד שרדר • אנגלה מרקל • אולף שולץ • פרידריך מרץ
פורטל גרמניה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרידריך_מרץ&oldid=41005324"