הקבינט של מרץ
 | |
  | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| 6 במאי 2025 – הווה (5 ימים) | |
| תחום שיפוט |
 גרמניה |
| קנצלר גרמניה | פרידריך מרץ |
| מפלגה שולטת | CDU |
| סיעות הקבינט |
פרידריך מרץ דורותי באר רים אלאבאלי-רדובן Verena Hubertz בוריס פיסטוריוס אלכסנדר דוברינדט לארס קלינגבייל ברבל בס יוהאן וודפול בפסקה זו 9 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
| הקבינט הקודם | הקבינט של שולץ |
|
www | |
  | |
הקבינט של מרץ (בגרמנית: Kabinett Merz) הוא הממשלה ה-25 של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה שהוקמה במהלך המושב המחוקק ה-21 (אנ') של הבונדסטאג. היא החליפה את הממשלה הקודמת בראשות אולף שולץ. בראש הקבינט עומד פרידריך מרץ.
הקבינט מורכב מהאיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU) של מרץ, מפלגת האחות הבווארית של האיחוד הנוצרי-סוציאלי (CSU) (המרכיבים יחד את הברית CDU/CSU; מה שמכונה האיחוד) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD). זו הפעם החמישית שנוצרת קואליציה בין האיחוד ובין SPD בהיסטוריה של גרמניה שלאחר המלחמה, והראשונה מאז הקבינט הרביעי של מרקל ב-2018 בראשות הקנצלרית דאז אנגלה מרקל.[1]
הרכבת הקואליציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיחוד (CDU/CSU) עם המועמד שלו לתפקיד קנצלר פרידריך מרץ יצא מהבחירות הכלליות בגרמניה 2025 כסיעה החזקה ביותר בבונדסטאג החדש. עם זאת, ה-CDU/CSU היו זקוקים לשותפים קואליציוניים (כמקובל בפוליטיקה הגרמנית) כדי להקים ממשלת רוב. האפשרות היחידה להקים קואליציה עם מפלגה אחת בלבד הייתה קואליציה עם ה-SPD. מבחינה מתמטית, קואליציה דו-מפלגתית עם ה-AfD הייתה אפשרית גם היא; עם זאת, ה-CDU/CSU שללו זאת לפני הבחירות, בגלל תדמיתה וזהותה של אלטרנטיבה לגרמניה כמפלגת ימין רדיקלי.[2]
במשא ומתן הקואליציוני כלל צוות ה-CDU את פרידריך מרץ ופקידים בכירים אחרים כמו מנהיג ה-CSU מרקוס זדר, המזכיר הכללי של ה-CDU קרסטן לינמן (אנ') ומנהיג הקבוצה הפרלמנטרית של ה-CDU תורסטן פריי (אנ'), מנהיג הקבוצה הפרלמנטרית של ה-CSU אלכסנדר דוברינדט (אנ'), השר-נשיא סקסוניה (אנ') מיכאל קרצ'מר (אנ'), סגנית יו"ר ה-CDU קארין פרין (אנ') והפוליטיקאית דורותי בר (אנ'). מנגד, צוות המשא ומתן של ה-SPD הורכב מדמויות בכירות כמו שר ההגנה בוריס פיסטוריוס ושר העבודה הוברטוס הייל, כמו גם המזכיר הכללי מתיאס מירש (אנ'), נשיא הבונדסטאג (אנ') ברבל באס (אנ'), שני השרים מנואלה שווזיג ואנקה רהלינגר, וראש ה-SPD בנורדריין-וסטפאליה.[3][4]
שני הצדדים רצו להמתין עם פתיחת השיחות עד 5 במרץ, כשבועיים אחרי הבחירות הכלליות, לאור הבחירות בהמבורג (2025) (אנ') ב-2 במרץ, כמו גם הקרנבל הפופולרי מאוד בחלקים מסוימים של גרמניה ששיאו היה ב-3 במרץ. עם זאת, לאחר מכן, מנהיג ה-SPD לארס קלינגבייל (אנ') ומרץ הסכימו להתחיל מוקדם בשיחות ביניהם, כך ששיחות גישוש בין שתי המפלגות החלו בברלין כבר ב-28 בפברואר 2025, חמישה ימים לאחר הבחירות. מרץ הציב לעצמו מטרה להקים קואליציה עד חג הפסחא.[5]
מלכתחילה היו חילוקי דעות בין ה-CDU ל-SPD על שורה של סוגיות, ובהן: הרפורמה לאיזון התקציב (אנ') (שהגבילה את הגירעון התקציבי הגרמני ל-0.35% מהתמ"ג לשנה), רפורמה אפשרית במס, רפורמת מס המינימום, שכר המינימום, הכנסת האזרח, הגירה ומתן זכות הצבעה. ב-9 באפריל, הן ה-SPD והן ה-CDU/CSU הגיעו להסכם קואליציוני להקמת ממשלה חדשה בראשות פרידריך מרץ.[6] ממשלת הקואליציה תורכב מ-10 שרים מה-CDU/CSU ו-7 מה-SPD. בנוסף, סגן הקנצלר ימונה על ידי ה-SPD מבין 7 שריה.[7][8]
בחירות לקנצלר
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקת גרמניה מחייבת את נשיא גרמניה להציע מועמד לתפקיד הקנצלר לנשיא הבונדסטאג, כדי להביא לאישור של רוב מוחלט של חברי הבונדסטאג. בהתאם לכך, לאחר שמנהיגי המפלגות של ה-CDU, ה-CSU וה-SPD חתמו על ההסכם הקואליציוני ב-5 במאי, פרנק-ואלטר שטיינמאייר הציע רשמית את פרידריך מרץ לנשיאת הבונדסטאג יוליה קלוקנר (אנ') לבחירה, שהועלתה להצבעה למחרת בהצבעה חשאית.[9]
אף על פי של-CDU/CSU ול-SPD יחד היו 328 מתוך 630 חברי הבונדסטאג, בסיבוב הראשון של ההצבעה קיבל מרץ רק 310 קולות, פחות מה-316 הנדרשים. זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה בהיסטוריה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. לאחר ההכרזה על תוצאות הבחירות, הישיבה הופסקה.[10][11]
על פי סעיף 63 (3) לחוקה, בחירת הקנצלר הייתה כעת בשלב השני: בתוך תקופה של 14 יום, כלומר עד 20 במאי, רבע מחברי הבונדסטאג יכלו להציע מועמד לבחירה לתפקיד הקנצלר. מספר ההצעות אינו קבוע מראש והוא בלתי מוגבל תאורטית. אם מועמד נבחר באחת מההצבעות הללו, הנשיא חייב למנות אותו. אם לא נבחר קנצלר פדרלי חדש בתוך תקופה זו, יש לקיים בחירות סופיות "ללא דיחוי" (unverzüglich) בהתאם לסעיף 63 (4) לחוק היסוד. אם מועמד משיג את הרוב, יש למנות אותו; אם אף מועמד לא משיג רוב, על הנשיא להחליט אם למנות את המועמד בעל מירב הקולות (רוב יחסי) או לפזר את הבונדסטאג וללכת לבחירות שוב.[12]
הקואליציה של מרץ, שהופתעה מכישלונו, שאלה את המחלקה המשפטית של הפרלמנט אם ניתן לקיים הצבעה שנייה באותו יום.[13] כל סיעות הפרלמנט הסכימו כי סבב ההצבעה השני יתקיים ב-6 במאי. הקבוצות הפרלמנטריות של ה-CDU/CSU וה-SPD הציגו שוב את פרידריך מרץ כמועמד שלהן. עם זאת, נדרשה החלטה של הבונדסטאג להצבעה שנייה זו, שכן ההצעה להצעת הבחירות הופצה כחומר מודפס, שעל פי תקנון הבונדסטאג ניתן לטפל בו רק שלושה ימים לאחר הגשתו. הקבוצות הפרלמנטריות CDU/CSU, SPD, הירוקים והשמאל הגישו הצעה לקיצור המועד האחרון, המותר על פי סעיף 126 וזקוק לרוב של שני שלישים כדי לעבור. קיצור המועד אושר פה אחד. פרידריך מרץ נבחר בסיבוב השני של ההצבעה, ולאחר מכן מונה לקנצלר על ידי הנשיא והושבע. השרים הפדרליים מונו על ידי הנשיא ולאחר מכן הושבעו בבונדסטאג.[14][15][16]
| הצבעה | מועמד | קולות | יחס | מפלגות | |
|---|---|---|---|---|---|
| הצבעה ראשונה | פרידריך מרץ
(CDU) |
כן | 310 | 49.2% | CDU/CSU
SPD |
| לא | 307 | 48.7% | |||
| הימנעות | 3 | 0.48% | |||
| לא בתוקף | 1 | 0.16% | |||
| לא הוגש | 9 | 1.43% | |||
| פרידריך מרץ לא נבחר לקנצלר גרמניה. | |||||
| הצבעה שנייה | פרידריך מרץ
(CDU) |
כן | 325 | 51.6% | CDU/CSU
SPD |
| לא | 289 | 45.9% | |||
| הימנעות | 1 | 0.16% | |||
| לא בתוקף | 3 | 0.48% | |||
| לא הוגש | 12 | 1.43% | |||
| פרידריך מרץ נבחר לקנצלר גרמניה. | |||||
הרכב הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מפלגה | שרי | אחוז |
|---|---|---|
| האיחוד הנוצרי-דמוקרטי | 7 | 41% |
| המפלגה הסוציאל-דמוקרטית | 7 | 41% |
| האיחוד הנוצרי-סוציאלי | 3 | 18% |
| סך הכל | 17 | 100% |
בנוסף לקנצלר, הקבינט מורכב מ-17 שרים, 16 מהם בעלי תיק ואחד הוא השר לעניינים מיוחדים (אנ'). המספר הכולל של השרים עלה אפוא באחד בהשוואה לקבינט של שולץ. המשרד הפדרלי למודרניזציה (אנ') הוקם לאחרונה כשהוא מתפצל ממשרד התחבורה וכולל חלקים מתיקי הפנים והכלכלה. חילופי תיקים אחרים כוללים שילוב מחדש של פעילות האקלים במשרד לאיכות הסביבה; האחריות על החינוך מתמזגת עם תיק המשפחה, הקשישים, הנשים והנוער, בעוד שמשרד המחקר קיבל מטרות נוספות בתחומים כמו טכנולוגיה ואסטרונאוטיקה.
_(cropped).jpg)
.jpg)
_040_(cropped).jpg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Anne-Katrin Mellmann, Schwarz-rote Koalitionen: Eine Geschichte der Notlösungen, tagesschau.de (בגרמנית)
- ^ German Federal Election Results, בלומברג, 24.2.2025
- ^ Sondierungen von Union und SPD sollen heute beginnen, tagesschau.de (בגרמנית)
- ^ Knackpunkte, Kabinett - der Weg zur Koalition, tagesschau.de (בגרמנית)
- ^ Gespräche von Union und SPD starten schneller als erwartet, tagesschau.de (בגרמנית)
- ^ Germany's Merz unveils coalition deal with Social Democrats after weeks of talks, France 24, 2025-04-09 (באנגלית)
- ^ Germany is back, says Merz, after sealing government deal, BBC News, 2025-04-09 (באנגלית בריטית)
- ^ Andreas Rinke and Matthias Williams, Germany's Merz unveils coalition deal to spur growth, tackle migration, רויטרס, 9.4.2025
- ^ Ernennung des Bundeskanzlers und des Bundeskabinetts, Der Bundespräsident (בגרמנית)
- ^ דרמה בגרמניה: הקנצלר המיועד נכשל בניסיונות להקים ממשלה - ערוץ 14 | C14, באתר www.c14.co.il, 2025-05-06
- ^ דרמה בגרמניה: מרץ הפסיד בהצבעה, המינוי לקנצלר - יידחה, באתר www.israelhayom.co.il, 2025-05-06
- ^ 1 2 Irina Steinhauer, Deutscher Bundestag - Friedrich Merz mit 325 Stimmen zum Bundeskanzler gewählt, Deutscher Bundestag (בגרמנית)
- ^ Bertrand Benoit, Germany’s Merz Becomes Chancellor on Second Try but Emerges Weakened, WSJ (באנגלית אמריקאית)
- ^ והסוכנויות, ynet (2025-05-06). "רק בסיבוב השני: מרץ נבחר לקנצלר גרמניה - אחרי השפלה היסטורית בפרלמנט". Ynet. נבדק ב-2025-05-10.
- ^ אחרי מבוכה בסיבוב הראשון: הפרלמנט הגרמני אישר את מינוי מרץ לקנצלר - וואלה חדשות, באתר וואלה, 2025-05-06
- ^ לאחר המבוכה: פרידריך מרץ הצליח להשיג רוב בפרלמנט הגרמני למינויו לקנצלר | כלכליסט, באתר calcalist, 2025-05-06
- ^ הרכב הקבינט הגרמני החדש
