לדלג לתוכן

הדרה לזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדרה לזר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 31 באוקטובר 1935
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במאי 2025 (בגיל 89)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה לאה הדרה לזר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אורי ברנשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אסף ברנשטיין, גאיה ברנשטיין עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הדרה לזר (31 באוקטובר 19358 במאי 2025) הייתה סופרת ומתרגמת ישראלית.

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזר נולדה בשכונת הדר הכרמל שבחיפה להורים שעלו לארץ ישראל מפולין בשנות ה-30 של המאה ה-20.[1][2] אמה נתנה לה את שמה על שם השכונה שבה נולדה.[1] בנעוריה למדה בבית הספר הריאלי שבחיפה.[1][2] היא שירתה בצה"ל בחיל המודיעין.[3] לאחר תום שירותה למדה היסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים.[1][2] בשנת 1960 למדה ספרות השוואתית בסורבון שבפריז, צרפת.[1] כששבה לישראל הייתה עוזרת מחקר של ההיסטוריון פרופ' יהושע פראוור באוניברסיטה העברית.

בשנת 1976 פרסמה את ספרה הראשון, "שישה פרקים על איה".[1][4][2] שבע שנים לאחר מכן, בשנת 1983, הוציאה לאור את ספרה השני, "מכאן והלאה", שהפך לשם דבר בספרות העברית.[2] בשנת 2007 פרסמה את ספרה "מקומיים",[3][5] העוסק ביחסים הטעונים של שלוש משפחות, אחת אשכנזית, אחת מזרחית ואחת ערבית.[3] בשנת 2012 פורסם ספרה השביעי, "שישה יחידים".[6] הספר עוסק בשישה אנשים בתקופה של המנדט הבריטי בארץ ישראל. שניים מהאנשים הם יהודים ציונים, שניים הם ערבים פלסטינים, ושני בריטים.[6] בשנת 2023 הוציאה את ספרה האחרון לפני מותה, "12 סיפורים".[2][7][8] פורסם שלזר הספיקה לכתוב ספר נוסף, שיפורסם אחרי מותה.[7]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזר הייתה נשואה למשורר אורי ברנשטיין עד שנפטר בשנת 2017.[1][2][9][10] לשניים יש שני ילדים, גאיה, מרצה למשפטים שמתגוררת בניו יורק עם בעלה ושלושת ילדיהם,[2] ואסף ברנשטיין, במאי קולנוע.[1][2]

לזר נפטרה בביתה ב-8 במאי 2025, בגיל 89.[1][7][2]

  • 1976: ששה פרקים על איה[4][1][2]
  • 1983: מכאן והלאה[4][1]
  • 1987: נראה לאחרונה[4]
  • 1990: המנדאטורים: ארץ ישראל, 1940–1948[4][6]
  • 1995: לפנות בוקר[4]
  • 2003: המנדאטורים: ארץ ישראל, 1940–1948 (מהדורה מעודכנת)[8]
  • 2007: מקומיים[4][1][8][3][5]
  • 2012: שישה יחידים[6]
  • 2023: 12 סיפורים[1][7][2][8]

ספרים שתרגמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]