אנגלים (שבט)

אנגלים
**Angle / Engle**
	הפצת היוטים (בירוק), האנגלים (בכתום) והסקסונים (בסגול) לבריטניה סביב שנת 500 לספירה
שפות
	אנגלית עתיקה

האנגלים (באנגלית: Angles) היו אחד העמים הגרמניים המרכזיים שהתיישבו בבריטניה הגדולה בתקופה שלאחר שלטון רומא.^[1] הם הקימו כמה ממלכות בתוך הפטרכיה שבאנגליה האנגלו-סקסונית (אנ'). שמם, שמקורו ככל הנראה בחצי האי אנגלן (אנ'), הוא שמו של המונח אנגליה ("Engla land"^[2]), וכך גם שמו של העם וההכינוי אנגלי לשפה ולתרבותם. לפי טקיטוס, שכתב סביב שנת 100 לספירה, העם הנקרא אנגלים (Anglii) התגורר מעבר (כנראה מצפון-מזרח) ללומברדים וסמנונים, שהתיישבו ליד הנהר אלבה.^[3]

אטימולוגיה

ייתכן שהשם "אנגלים" תועד לראשונה בלַטִּינית, בתור "Anglii", ב"גרמאניה" של טקיטוס. יש המאמינים כי השם נגזר משם האזור שבו התגוררו במקור, חצי האי אנגלן, הנמצא לאורך חופי הים הבלטי שבשלזוויג-הולשטיין.

הוצגו שתי תאוריות קשורות שמנסות להסביר את האטימולוגיה הגרמנית של השם:

מקורו בשורש הגרמני של "צר" (השווה גרמנית והולנדית eng = "צר"), כלומר "הצר [מים]", כלומר, שפך השלי; השורש יהיה *h₂enǵʰ, "הדוק".
השם נגזר מהמילה "קרס" (כמו בדיג), בהתייחס לצורת חצי האי שבו חיו; הבלשן ההודו-אירופי יוליוס פוקורני גזר את השם מהפרוטו-הודו-אירופאי *"h₂enk-", "מתכופף". החלופה לכך היא שהאנגלים קיבלו את שמם משום שהיו דייגים או משום שהיו צאצאים לדייגים.^[4]^[5]

לפי גסטה דנורום, דן ואנגול מונו למושלים על ידי הסכמת עמם בשל גבורתיהם. הדנים והאנגלים נקראים על שמם.

היסטוריוגרפיה יוונית-רומית

טקיטוס

האזכור הראשון ששרד של האנגלים נמצא בפרק 40 של ספרו של טקיטוס "גרמאניה" שנכתב בסביבות שנת 98 לספירה. טקיטוס מתאר את ה"אנגלים" כאחת משבטים סואבים מרוחקים יותר בהשוואה לשבטים הסמנונים והלאנוגברדים, שחיו ליד נהר האלבה והיו מוכרים יותר לרומאים. הוא מקבץ את האנגלים עם מספר שבטים אחרים באזור זה, כולל את רוידיגני, אביאנים, ורנים, יוטים, סוארינים ונויטונים.^[3]^[6] לפי טקיטוס, כל השבטים האלה חיו מאחורי חומות של נהרות ויערות, ולכן היו בלתי נגישים להתקפות.^[3]^[6]

הוא לא מציין במדויק את מיקומם הגאוגרפי, אך מציין כי, יחד עם יתר השבטים, הם סגדו לנרטוס, או לאמא אדמה, שבית המקדש שלה היה ממוקם "באי באוקיינוס". לרוב סבורים כי היוטים הם אכן היו היוטים, ושמות אלו נקשרו לאתרים ביוטלנד או על חוף הים הבלטי. החוף מכיל שפע של שפכים, מפרצים, נהרות, איים, ביצות ושטחים חמורים שהיו בלתי נגישים לאנשים שאינם מכירים את השטח, כמו הרומאים, שלדבריהם היה מקום לא נודע ובלתי נגיש.

רוב החוקרים מאמינים כי האנגלים חיו על חופי הים הבלטי, ככל הנראה בחלק הדרומי של חצי האי יוטלנד. דעה זו נשענת חלקית על מסורות אנגלית ודניות לגבי אנשים ואירועים מהמאה ה-4, וחלקית משום שיש זיקה בולטת לפולחן נרתוס כפי שתואר על ידי טקיטוס בדת הסקנדינבית הקדם-נוצרית.

תלמי

הגרסאות ששרדו מעבודתו של תלמי, שכתב בספרו גאוגרפיה (אנ'), מתארות את האנגלים באופן מבלבל. בקטע אחד, ה-"Sueboi Angeilloi" (או "Suevi Angili"), מתוארים כחיים במרכז בין נהר ריין לצפון נהר אלבה, אך ללא מגע ישיר עם אחד משני הנהרות, כאשר לשם מערב, עם השבטים הסואבים הלנוגברדים, ולמזרח, עם השבטים הסואבים הסמנונים. זו הפתעה. בשל אי-הוודאות בקטע זה, קיים הרבה ספקולציות בנוגע למולדתם המקורית של האנגלים. עם זאת, כפי שמצביע גודמונד שוטה (אנ'), השכנים הלנוגברדים מופיעים בשני מקומות, ואלו שבקרבת הריין נמצאים שם בטעות.^[7] שוטה, בניתוח שלו, מאמין שהאנגלים נמצאים בצורה נכונה ביחס ללנגוברדי ממערב להן, אך אלו הוצבו במקום הלא נכון. הלנגוברדיים מופיעים גם במיקום הצפוי על האלבה התחתונה, והאנגלים מצפון מערב להם, בהתבסס על טקיטוס.

תיאוריה נוספת היא כי כל או חלק מהאנגלים ישבו או נעו בין עמים חופי אחרים, ייתכן שיצרו קונפדרציה עד לאגן הנהר סאאלה (אנ') (באזור של קנטון אנגלין (אנ')) בעמקי אונשטראט (אנ') למטה מקיפהאוסרקרייז, מאזורים אלו מקובל על רבים כי הגיע ה-"Lex Anglorum et Werinorum hoc est Thuringorum".^[8]^[9] שמות אתניים של פריזים וורנים גם הם נמצאים באזורים הסקסוניים הללו.

פרוקופיוס

אזכור מוקדם במיוחד של האנגלים בבריטניה נמצא בהיסטוריון הביזנטי מהמאה ה-6 פרוקופיוס, שהביע ספקות לגבי הסיפורים ששמע על אירועים במערב, שלדבריו שמעו דרך דיפלומטים פרנקים. הוא לא מזכיר את הסקסונים, אך טוען כי אי בשם "בריטיה" (שחשש כי הוא שונה מבריטניה עצמה) יושב על ידי שלוש אומות: האנגלים, הפריזונים והבריטונים, שכל אחת מהן הייתה תחת שלטון מלכה. כל אומה הייתה כל כך פרודוקטיבית עד ששלחה מדי שנה מספר גדול של אנשים אל הפרנקים, אשר "מאשרים להם להתיישב בחלק מהארץ שלהם שנראה נטוש יותר, ובאמצעות כך הם טוענים כי הם זוכים לשלוט באי". למעשה, כפי שקרה לאחרונה, המלך של הפרנקים, כששלח כמה מידידיו בשליחות אל הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, בביזנטיון, שלח איתם גם כמה מהאנגלים, ובכך ניסה להקים את תביעתו כי האי הזה נשלט על ידו.^[10] פרוקופיוס טוען כי האנגלים שלחו לאחרונה צבא גדול של 400 ספינות לאירופה, מבריטיה אל הריין, כדי לאכוף הסכם נישואין עם הורנים ששכנו מצפון לפרנקים באותו הזמן.

היסטוריוגרפיה של ימי הביניים

בדה ונרביליס (נפטר ב-735) הצהיר כי האנגלים, לפני שהגיעו לבריטניה הגדולה, ישבו בארץ בשם אנגולוס, "הנמצאת בין מחוזות היוטים והסקסונים, ושעד היום היא נותרה לא מיושבת". עדות דומה ניתנה ב"היסטוריה בריטונום" מהמאה ה-9. המלך אלפרד הגדול וההיסטוריון את'לוורד (אנ') זיהו את המקום הזה עם אנגלן, במחוז שלזוויג (אף על פי שייתכן כי אז היה זה אזור רחב יותר), וזיהוי זה תואם את האינדיקציות שניתנו על ידי בדה.^[9]

בסיפורו של הימאי הנורווגי אוכתרה של הולוגלנד (אנ') על מסע בן יומיים מאוסלופיורד לדוכסות שלזוויג, הוא דיווח על הארצות שמימין לספינתו, ואלפרד הוסיף את ההערה "על איים אלו ישבו ה"אנגלים" לפני שהגיעו לכאן". אישור לכך ניתן על ידי מסורות אנגליות ודניות הנוגעות לשני מלכים בשם ורמונד (אנ') ואופה מאנגל (אנ'), מהם משפחת המלוכה של מרסיה טענה שהם צאצאיהם ואשר מעלליה קשורים באנגלן, שלזוויג ורנדסבורג (אנ').^[9]^[8]

המסורת הדנית שמרה תיעוד על שני שליטים של שלזוויג, אב ובן, ששירתו תחתיהם, פרווין וויג, מהם משפחת המלוכה של וסקס טענה למוצאם. במהלך המאה החמישית, פלשו האנגלים לבריטניה הגדולה, ומאז שמם לא מופיע ביבשת אלא בכותרת הקוד המשפטי שניתן לתורינגים (אנ'): "Lex Angliorum et Werinorum hoc est Thuringorum" (אנ').^[9]^[8]

האנגלים הם נושא של אגדה על האפיפיור גרגוריוס הראשון אשר במקרה ראה קבוצה של ילדים אנגליים מממלכת דיירה הנמכרים כעבדים בשוק הרומאי. כפי שהסיפור סופר על ידי בדה, גרגוריוס התפלא מהמראה הבלתי רגיל של העבדים ושאל אודות הרקע שלהם. כאשר נאמר לו שהם נקראים "אנגלי" (אנגלים), הוא השיב עם משחק מילים בלטינית שתורגם היטב לאנגלית: "Bene, nam et angelicam habent faciem, et tales angelorum in caelis decet esse coheredes" (זה טוב, כי יש להם פנים מלאכים, ואנשים כאלה צריכים להיות יורשים של המלאכים בשמים). לכאורה, פגישה זו עודדה את האפיפיור לפתוח במשימה של להביא את הנצרות לעמם.^[11]^[12]

ארכאולוגיה

המחוז של שלזוויג הוכיח את עצמו כעשיר בממצאים היסטוריים שמוערכים ככל הנראה מהמאה הרביעית והחמישית. נמצא בית קברות גדול שבו היו שרידים של שריפת גופות בבורגשטדט (אנ'), שבין רנדסבורג ואקרנפרדה (אנ'), והוא הוציא לאור הרבה אגרטלים ותליונים הדומים מאוד לאלה שנמצאו בקברים פגאניים באנגליה. בעל חשיבות רבה יותר הם המאגרים הגדולים בביצת תורסברג (אנ') ובנידאם (אנ'), אשר כללו כמויות גדולות של נשק, קישוטים, פרטי לבוש, כלים חקלאיים ועוד, ובנידאם אף ספינות. בעזרת ממצאים אלו ניתן לשחזר את תרבות האנגלים בתקופה שלפני הפלישה לבריטניה.^[9]

ממלכות אנגליות באנגליה

על פי מקורות כמו ה"היסטוריה" של בדה, לאחר הפלישה לבריטניה, האנגלים התחלקו וייסדו את ממלכות נורת'מבריה, מזרח אנגליה ומרסיה. ה. ר. לוין ציין בהקשר זה כי "הפלגה בים מסוכנת למוסדות שבטיים",^[13] והממלכות שהיו מבוססות על שבטים כנראה הוקמו באנגליה. בתקופות הראשונות היו שתי ממלכות בצפון (ברניציה ודיירה) ושתי ממלכות במרכז (אנגליה האמצעית ומרסיה), שלבסוף במאה ה-7 התמזגו לשתי ממלכות אנגליות, כלומר, נורת'מבריה ומרסיה.

נורת'מבריה החזיקה בשליטה העליונה בקרב השבטים הגרמאניים באיים הבריטיים במאה ה-7, אך דעכה עם עליית מרסיה במאה ה-8. שתי הממלכות נפלו תחת התקפות הויקינגים הדניים במאה ה-9. בתי המלוכה שלהן נהרסו כמעט לחלוטין במהלך הקרב, ואוכלוסיית האנגלים נכנעה לדנלוא (אנ'). מדרום לכך, מלכי וסקס הסקסוניים עמדו בפני התקפות הדנים. בסוף המאה ה-9 ותחילת המאה ה-10, מלכי וסקס גברו על הדנים ושחררו את האנגלים מהדנלוא.

הם איחדו את ביתם בנישואין עם המלוכה האנגלית ששרדו, והתקבלו על ידי האנגלים כמלכים שלהם. כך חלפה תקופת האנגלו-סקסונים, ותחילתה של תקופת ה"אנגלים" כעם חדש. אזורי מזרח אנגליה ונורת'מבריה עדיין נקראים בשמותיהם המקוריים. נורת'מבריה השתרעה פעם עד לצפון מזרח סקוטלנד של היום, כולל אדינבורו, ועד דרום נהר הממבר ונהר וית'אם.

יתר האוכלוסייה נשארה במרכז מולדתם של האנגלים בחלק הצפון-מזרחי של מדינת שלאסוויג-הולשטיין הגרמנית המודרנית, בחצי האי יוטלנד. שם, אזור חצי אי קטן עדיין נקרא אנגלן כיום, ונראה כמשולש שנמשך בערך מפלנסבורג שבפיורד פלנבורג ועד העיר שלאסוויג (אנ') ואז למאאשולם, שבמפרץ שלאי (אנ').

לקריאה נוספת

Jane, Lionel Cecil, ed. (1910). Ecclesiastical History of the English Nation . תורגם ע"י John Stevens.
Tacitus, Publius Cornelius. De origine et situ Germanorum [On the Origin and Situation of the Germans] (בלטינית).
Germania. תורגם ע"י Church, Alfred John; Brodribb, William Jackson. 1876.
Schütte, Gudmund (1917). Ptolemy's Maps of Northern Europe: A Reconstruction of the Prototypes. Copenhagen: Græbe for H. Hagerup for the Royal Danish Geographical Society.
Sweet, Henry (1883). King Alfred's Orosius. Oxford: E. Pickard Hall & J. H. Stacy for N. Trübner & Co. for the Early English Text Society.
Loyn, Henry Royston (1991). A Social and Economic History of England: Anglo-Saxon England and the Norman Conquest (2nd ed.). London: Longman Group. ISBN 978-0582072978.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנגלים בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Darvill, Timothy, ed. (2009). "Angles". The Concise Oxford Dictionary of Archaeology (3rd ed.). Oxford University Press. ISBN 9780191727139. נבדק ב-26 בינואר 2020. Angles. A Germanic people who originated on the Baltic coastlands of Jutland. {{cite book}}: (עזרה)
^ "England | Etymology of the name England by etymonline". Online Etymology Dictionary (באנגלית). נבדק ב-16 באוקטובר 2024. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ Tacitus, Publius Cornelius. De origine et situ Germanorum
^ Pyles, Thomas and John Algeo 1993. Origins and Development of the English Language. 4th edition. (New York: Harcourt, Brace, Jovanovich).
^ Baugh, Albert C. and Thomas Cable 1993 A History of the English Language. 4th edition. (Englewood Cliffs: Prentice Hall).
^ ¹ ² Germania 1876, s:Germania (Church & Brodribb).
^ LacusCurtius • Ptolemy's Geography — Book II, Chapter 10, wayback.archive-it.org
^ ¹ ² ³ Lex Anglorum et Werinorum hoc est Thuringorum (בלטינית) – via Vikifons.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Chadwick 1911, pp. 18–19.
^ Procopius ספר 8, פרק 20.
^ Bede 731, Lib. II.
^ Jane 1910, Vol. II.
^ Loyn 1991, p. 25.

[1] Darvill, Timothy, ed. (2009). "Angles". The Concise Oxford Dictionary of Archaeology (3rd ed.). Oxford University Press. ISBN 9780191727139. נבדק ב-26 בינואר 2020. Angles. A Germanic people who originated on the Baltic coastlands of Jutland. {{cite book}}: (עזרה)

[2] "England | Etymology of the name England by etymonline". Online Etymology Dictionary (באנגלית). נבדק ב-16 באוקטובר 2024. {{cite web}}: (עזרה)

[Tacitus3-3] ¹ ² ³ Tacitus, Publius Cornelius. De origine et situ Germanorum

[4] Pyles, Thomas and John Algeo 1993. Origins and Development of the English Language. 4th edition. (New York: Harcourt, Brace, Jovanovich).

[5] Baugh, Albert C. and Thomas Cable 1993 A History of the English Language. 4th edition. (Englewood Cliffs: Prentice Hall).

[FOOTNOTEGermania1876[[s:Germania_(Church_&_Brodribb)]]-6] ¹ ² Germania 1876, s:Germania (Church & Brodribb).

[7] LacusCurtius • Ptolemy's Geography — Book II, Chapter 10, wayback.archive-it.org

[lex_anglorum4-8] ¹ ² ³ Lex Anglorum et Werinorum hoc est Thuringorum (בלטינית) – via Vikifons.

[FOOTNOTEChadwick191118–19-9] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Chadwick 1911, pp. 18–19.

[10] Procopius ספר 8, פרק 20.

[FOOTNOTEBede731[[:la:s:Historia_Ecclesiastica_gentis_Anglorum_-_Liber_Secundus|Lib._II]]-11] Bede 731, Lib. II.

[FOOTNOTEJane1910[[s:Ecclesiastical_History_of_the_English_Nation_(Jane)/Book_2|Vol._II]]-12] Jane 1910, Vol. II.

[FOOTNOTELoyn199125-13] Loyn 1991, p. 25.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]