היווה

Hebrew

Root
ה־ו־ה (h-w-h)
3 terms

Verb

היווה / הִוָּה • (hivá) (pi'el construction)

1. to constitute

Conjugation

Conjugation of היוה / הִוָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהַוּוֹת
		action noun		היווי / הִוּוּי
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	היויתי / הִוִּיתִי		היוינו / הִוִּינוּ
	second	היוית / הִוִּיתָ	היוית / הִוִּית	היויתם / הִוִּיתֶם	היויתן / הִוִּיתֶן
	third	היוה / הִוָּה	היותה / הִוְּתָה	היוו / הִוּוּ
present		מְהַוֶּה	מְהַוָּה	מְהַוִּים	מְהַוּוֹת
future	first	אֲהַוֶּה		נְהַוֶּה
	second	תְּהַוֶּה	תְּהַוִּי	תְּהַוּוּ	תְּהַוֶּינָה1
	third	יְהַוֶּה	תְּהַוֶּה	יְהַוּוּ	תְּהַוֶּינָה1
imperative		הַוֵּה	הַוִּי	הַוּוּ	הַוֶּינָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.